מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה וּמְשֻׁנֶּה © רן גרין

הָאֱמֶת וְרַק הָאֱמֶת, וְאֵין לְבַדָּהּ וְכָמוֹהָ,
הָעֶרֶב אֲנִי נִרְגָּשׁ.
נִרְגָּשׁ לִקְרַאת,
פְּגִישָׁה עִם אֶתְגָּר קֶרֶת.

אָבִיא לוֹ לִקְרִיאָה,
כַּמָּה מִשִּׁירַי הָאַחֲרוֹנִים.
וּמְצַפֶּה לביקורתו,
טוֹבָה אוֹ רָעָה.

גַּם זוֹ, וְגַם זֶה,
יְבֹרְכוּ בַּהֲבָנָה מְלֵאָה.
בִּשְׁקִיקָה לַפְּגִישָׁה,
עִם מְשׁוֹרֵר וְסוֹפֵר אַלְמוֹתִי.

זֶה כְּלָל אֵינוֹ מְשֻׁנֶּה,
זֶה אָכֵן שׁוֹנֶה וְשָׁוָה.
מַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא חֲלוֹמוֹ הָרָטֹב,
שֶׁל כָּל מְשׁוֹרֵר וּמְשׁוֹרֶרֶת מַתְחִילִים.