מַצְדִּיק אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ © רן גרין

יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת שֶׁבִּי,
הוֹגֵה מִלִּים בְּמֹחִי.
רוֹשֵׁם מַאֲמָרִים לְעִתִּים,
וַהֲמוֹן הֲמוֹן שִׁירִים.

צַדִּיק וְחַסְדּוֹ,
טוֹב לִי.
לְהַעֲנִיק בְּהוֹקָרָה וּנְתִינָה,
אֶת סִפְרִי.

לְבֵית הַנָּשִׂיא,
וּלְדוֹרוֹן אַלְמוֹג.
לְקוֹרִי אַשְׁכְּנָזִי,
וּלְטַל, טַל, טַל.

הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ,
הִיא הַקּוֹבַעַת.
צֶדֶק וָחֶסֶד,
הֵן מַעֲלוֹת שֶׁבְּנַפְשִׁי פְּנִימָה.