מַפְתֵּחַ עֲתִידִי © רן גרין

שְׁאֵלָה קָשָׁה,
שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי וְשִׁירִי.
אֵיךְ אֲנִי מְאַבֵּד מַפְתְּחוֹת?
תָּשִׂים אוֹתָם בְּמָקוֹם קָבוּעַ!

וְאָז לֹא אֶשְׁכַּךְ?
הֱיִי, הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בְּמִלָּה אֲסוּרָה.
טוֹב נוּ, נִפְלְטָה לִי,
וְנָהִיר לִי עֲתִידִי.

יֵשׁ מַפְתֵּחַ,
שֶׁפּוֹתֵחַ דְּלָתוֹת.
וְיֵשׁ מַפְתֵּחַ,
שֶׁפָּתוּחַ לְחַיִּים יָפִים וּמְתַגְמְלִים.