מַסָּע רוּחָנִי לְמַעֲמַקֵּי הַנֶּפֶשׁ © רן גרין

במסעותיי בָּעוֹלָם,
גִּלִּיתִי אֶת נַפְשִׁי.
מִמַּעֲמַקִּים,
אֻמֶּיהָ הִיא, נַפְשִׁי.
מָה, מָה, מָה, מַסָּע נַפְשִׁי...

וְכָךְ רוּחִי וְנַפְשִׁי,
חוֹדֶרֶת פְּנִימָה לִלְבָבוֹת קוֹרְאַי.
שִׁיר וְעוֹד שִׁירִים,
מְחַזְּקִים אֶת שְׁרִירַי.
מָה, מָה, מָה, מַסָּע נַפְשִׁי...

מִסְּעוֹתַיי בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם,
זוֹרְמִים בְּדָמִי וּבְנִשְׁמָתִי.
וְהַשִּׁירִים נִרְשָׁמִים,
כְּאִלּוּ מֵעַצְמָם.
מָה, מָה, מָה, מַסָּע נַפְשִׁי...

וְכָךְ,
אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׁיר, עוֹד וְעוֹד.
אַךְ יֵשׁ לִי,
עוֹד הָמוֹן, בִּשְׂפַת הָעָם, מְשִׂימוֹת הַיּוֹם.
מָה, מָה, מָה, מַסָּע נַפְשִׁי...