מֶרְחָבִים עֲלוּמִים © רן גרין

הַמֶּרְחָב שֶׁלִּי,
יָדוּעַ וְגָלוּי.
לִי וּלְשִׁירִי,
שֶׁמִּיָּדִי, מְתַגְמֵל אוֹתִי.
מֶה, מֶה, מֶה, מֶרְחָבִים פְּנִימִיִּים...

לִרְשֹׁם הֲמוֹן שִׁירִים,
הֵם שֶׁאוֹתִי מַרְגִּיעִים.
הוֹלֵךְ וְרָץ,
בְּוָואדִי אוּרִים, לְמַעַן בְּרִיאוּתִי.
מֶה, מֶה, מֶה, מֶרְחָבִים פְּנִימִיִּים...

וּמַסְכִּים שִׁירִי,
וְגַם אֱלֹוהַי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
הוּא שֶׁשּׁוֹמֵר אוֹתִי,
מִמַּחֲלוֹת וּמִלְחָמוֹת.
מָה, מָה, מָה, מֶרְחָבִים פְּנִימִיִּים...