מֵצַח נְחוּשָׁה © רן גרין

לוּ אֵדַע,
אֵיךְ לִרְשֹׁם שִׁירִי,
אֶהְיֶה מְשׁוֹרֵר יָדוֹעַ.

וְהַאִם זֶה הָבִי חָשׁוּב?
לְעִתִּים כֵּן,
וּלְעִתִּים אוּלַי.

אַךְ בִּנְחִישׁוֹת וְהַתְמָדָה,
לִרְשֹׁם עוֹד וְעוֹד שִׁירָה,
זֶה יַעֲדִי שֶׁקִּבַּלְתִּי בְּמַתָּנָה.

הַשִּׁירָה, הִיא הַמָּנוֹעַ שְׁבִי,
הִיא טוֹבָה אֵלַי,
וּמְנַחֶמֶת וּמְחַמֶּמֶת אוֹתִי.

עַל מִצְחִי רָשׁוּם,
תֶּהְגֶּה הָמוֹן,
וְתִהְיֶה מְשׁוֹרֵר רָשׁוּם.