מֵהַתְחָלָה © רן גרין

אֵיךְ אֵדַע,
וְאֵיךְ אֲשַׁנֶּה,
אַתְּ עוֹלָמִי?

פָּשׁוּט,
רוֹשֵׁם שִׁירָה,
עוֹד וְעוֹד וְעוֹד...

וְהַשִּׁירָה הִיא,
שֶׁמְּנִיעָה אוֹתִי,
וְאֶת כָּל מַעֲשַׂי.

אַחֲרֵי יָמִים קָשִׁים,
הֵבַנְתִּי שָׁרַק אָנֹכִי,
יָכוֹל לְסַיֵּעַ לְעַצְמִי.

וְכָךְ מֵהַתְחָלָה,
גַּם שִׁירִי זֶה,
מְסַיֵּעַ לְשִׁקּוּמִי.