מִתְרַגֵּשׁ © רן גרין

לִקְרַאת רֶכֶב חֲלוֹפִי,
צִבְעוֹ כָּסוּף.
בָּחַרְתִּי בּוֹ,
כִּי כֶּסֶף מֵבִיא עוֹד כֶּסֶף.

אַךְ כֶּסֶף, אֵינוֹ הָעִקָּר בַּחַיִּים,
יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה הַרְבֵּה, יוֹתֵר חֲשׁוּבִים.
כְּמוֹ נְתִינָה, שֶׁבָּאָה מֵאַהֲבָה,
כְּמוֹ כְּתִיבַת שִׁירָה שֶׁאוֹתִי מְתַגְמֶלֶת.

רֶגֶשׁ רֶגֶשׁ רֶגֶשׁ, מֵנִיעַ אֶת הַיְקוּם,
רֶגֶשׁ מֵנִיעַ אוֹתִי גַּם.
רֶגֶשׁ מֵבִיא אַהֲבָה טְהוֹרָה,
רֶגֶשׁ גּוֹרֵם לַהֲכָלָה שֶׁל הֲשׁוֹנֶה וְהֵאָחֵר.

תִּשְׁאֲלוּ אֶת קֹרִי,
שֶׁהוּא מְעֻלָּה בִּנְתִינָה וְעֶזְרָה.
תִּשְׁאֲלוּ אֶת קֹרִי, מִי אֲנִי,
הוּא יְגַלֶּה לָכֶם, וְכָל הַשְּׁאָר הִיא אֵינָהּ הַגָּדָה.

כִּי הַחַיִּים יָפִים הֵם,
כִּי לְהִתְרַגֵּשׁ זֶה בָּרִיא.
כִּי לִשְׂמֹחַ, זֶה אֹשֶׁר,
וְלִכְתֹּב שִׁירָה, עוֹלָה הַנָּאָה וְגַם הַנָּעָה לִפְעֻלָּה.

גַּם שִׁירִי מִתְרַגֵּשׁ,
כִּי הוּא וַאֲנִי בְּיַחַד נִנְהַג בָּרֶכֶב הֶחָדָשׁ.
נִצְפֶּה אֶת הָעוֹלָם בְּכָסוּף,
נְקַשְׁקֵשׁ שִׁירִי וַאֲנִי עַל הַחַיִּים הַיָּפִים.