מִיַּנְקוּת עַד בַּגְרוּת © רן גרין

בְּבֵית חוֹלִים לְיוֹלְדוֹת, נוֹלַדְתִּי,
בִּכְפַר סָבָא שֶׁל פַּעַם.
דַּרְנוּ שְׁנָתַיִים בִּצְרִיף,
בְּגַן חַיִּים.
אוּלַי בִּגְלַל,
שְׁמוֹ שֶׁל הַמּוֹשָׁב, אֲרֻוכִּים יִהְיוּ חַיַּי.

וְאָז עָבַרְנוּ לְבַיִת בִּכְפַר סָבָא,
מוּל בֵּית חוֹלִים מֵאִיר.
וְשׁוּב לַשֵּׁם, יֵשׁ כַּנִּרְאֶה מִשַּׁמְהוּת,
שֶׁל מֵאִיר עֵינַיִם.

וְאַחֲרֵי הַגַּן,
עָבַרְנוּ לְבַיִת מְשֻׁתָּף, לְיַד תַּחֲנָה מֶרְכָּזִית.
כָּל הַיְּסוֹדִי בְּאוּסִישְׁקִין,
דַּרְנוּ שָׁם.

וְאָז בַּתִּיכוֹן,
הוֹרַי וְאַחְיוֹתַי עָבְרוּ לַמּוֹשָׁב.
וָואלָה,
נִסְגַּר מַעְגָּל, מִמּוֹשָׁב לְמוֹשַׁב.

אָנוֹכִי נִשְׁלַחְתִּי לְכַנּוֹת,
וְעַד הַיּוֹם הַחֲבוּרָה נִפְגֶּשֶׁת בַּאֲדִיקוּת.
וְאַחֲרֵי וְלִפְנֵי הַצָּבָא,
הִגַּעְתִּי עִם הַגַּרְעִין לְאוּרִים.
שׁוּב לַמָּקוֹם יֵשׁ מִשַּׁמְהוּת,
שֶׁל אוֹר בְּעֵינַי.
וְעַד הַיּוֹם, בִּיַּתִּי בְּאוּרִים,
לַמְרוֹת הַמִּלְחָמָה הַכּוֹאֶבֶת.

וּמִפֹּה ,אֲנִי מְנַהֵל אֶת עֲסָקַי,
וְאֶת הַיּוֹזְמוֹת וְהַיְּצִירוֹת הַנֶּהְדָּרוֹת.
אַךְ בְּעִקָּר,
אֶת הַנְּתִינָה וְהַיּוֹזְמוֹת הָרַבּוֹת,
שֶׁבָּאוֹת וְעוֹלוֹת מִמּוֹחִי הַפּוֹרֶה וְשׁוֹפֵעַ.

שִׁירִי הִתְאָרֵךְ,
מֵעֵבֶר לַצָּפוּי.
נְסַיֵּם אוֹתוֹ,
בְּתִקְוָה לְשָׁלוֹם.