מִגּוֹנִית © רן גרין

שׁוֹמֶרֶת יְלָדִים,
גַּם זַאֲטוּטִים,
ב פְּנֵי קָסָאמִים,
ו כְּלֵי מַשְׁחִיתִים.
גּוֹנִי אֶקְרָא לָךְ,
מִיְּגוֹנִי שֶׁלִּי, מַסְכִּימָה?
כֵּן וַדַּאי רָנִי שֶׁלִּי,
שְׁמֹר נָא עַל יַלְדֵי הַתְּכֵלֶת,
פֶּן יבולא לָהֶם מ הַמְּעַכֶּלֶת.
אוֹ קֵי, מָה שֶׁתַּגִּידִי,
הַי יַלְדּוֹדֵס שׁוּבוֹ אֵלַי,
נִכְנָסִים ל מִיְּגוֹנִית הַכַּסֶּפֶת.
יְלָדִים הֵם רַק כָּאֵלֶּה אֲהוּבִים.
אֲבָל לְגַבֵּי מְבֻגָּרִים,
וּמָה עִם קְשִׁישִׁים?
אַל תַּגִּידוּ צָרָה ב שְׁעַת מְצוּקָה,
עַתָּה הָעֵת ו זֶה הַמּוֹעֵד,
בְּכָל בֵּית אָב
וְאִם ב יִשְׂרָאֵל.
מָה עֵת?
מִיְּגוֹנִית נוּ מָה אַתֶּם,
שָׂרִים,
בַּכְּנֶסֶת חֲבֵרִים,
פּוֹלִיטְקָאִים,
מָה אַתֶּם אֵינְכֶם מְבִינִים?
רוֹצִים
מִיְּגוֹנִית
סוֹף נְקֻדָּה!