מְטֹרָף פֹּה © רן גרין

בָּעוֹטֵף,
בִּלְתִּי נִסְבָּל.
מַמָּשׁ חָרָא,
וְלָכֵן יוֹצֵא לְהִתְאַוְרֵר.
חָהּ, חָהּ, חָהּ, חֲבִיבָה...

שְׁתִי אוֹפְּצִיּוֹת הָיוּ לִי,
אֵילַת, וְגִבְעַת חֲבִיבָה.
וּבָחַרְתִּי בַּמָּקוֹם שֶׁל,
אָמָּנוּת וִיצִירָה.
חָהּ, חָהּ, חָהּ, חֲבִיבָה...

כְּלוֹמַר, בְּגִבְעַת חֲבִיבָה.
לְנַקּוֹת אֶת הָרֹאשׁ,
לָשׁוּב עִם הָאֵנֶרְגִּיּוֹת
שֶׁל אַלּוּף חָדָשׁ.
חָהּ, חָהּ, חָהּ, חֲבִיבָה...

לְהוֹתִיר חוֹתָמִי,
עַל עוֹלָמִי.
לְהָבִיא שָׁלוֹם,
גְּלוֹבָּלִי.
חָהּ, חָהּ, חָהּ, חֲבִיבָה...

סַחְתֵּין עָלֶיךָ,
רֹנִּי.
טוֹב נוּ,
כָּזֶה אֲנִי.
חָהּ, חָהּ, חָהּ, חֲבִיבָה...

בָּאתִי לָעוֹלָם,
לַעֲשׂוֹת טוֹב.
לִגְרֹם אֹשֶׁר,
לָתֵת נְתִינָה שֶׁבָּאָה מֵאַהֲבָה.
חָהּ, חָהּ, חָהּ, חֲבִיבָה...