מְחִיקוֹן © רן גרין

אַנְטִי מָחִיק,
אוֹתִי זֶה מַצְחִיק.
כְּשֶׁאֲנִי רוֹשֵׁם רִשּׁוּם,
לְעִתִּים מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַחַק רַךְ,
אוֹ קָשֶׁה, בְּהֶתְאֵם לַנְּסִבּוֹת.
מָחִיק, חִי, חִי, חִי...
פַּעַם נָהֲגוּ לִמְחֹק,
אֶת מָה זוֹכְרִים.
הֱיֵה דומני מחיקוני.
לְטֵלֵוִיזְיָה מֵהַיָּמִים שֶׁל,
שֶׁל שָׁחֹר וְלָבָן, מִבְּלִי צֶבַע.
מָחִיק, חִי, חִי, חִי...
יוֹתֵר מִכָּךְ, בַּמָּקוֹר הָיָה צִבְעוֹנֵי,
וְאָז הָרְשָׁעִים אֶת הַצֶּבַע הָיוּ מוֹחֲקִין.
מָה אַתָּה אוֹמֵר?
בֶּאֱמֶת נִשְׁמַע שְׁהוּ רָעִים,
תַּרְשֶׁה לִי לְהַחֲרִיף, אֲפִילּוּ דֶּבִּילִים.
מָחִיק, חִי, חִי, חִי...
וְהַיּוֹם פּוּל צֶבַע,
יוֹתֵר מִדַּי רֶשַׁע!
הַרְבֵּה פּוֹלִיטִי,
נְחָשִׁים, פּוֹלִיטִיקָאִים, גַּם בֶּן גְּבִירִים.
טוֹב נוּ, גַּם בַּיְדֶּן אֵינוֹ מוֹשִׁיעַ,
מִי כֵּן?
אוּלַי גַּנְץ, אוֹ שֶׁנַּעֲבִיר מַקֵּל לָעָם.
סִיכַּמְנוּ, אֲנַחְנוּ הָעָם, הַשּׁוֹלְטִים.
וְאֵיךְ, אֵיךְ, אֵיךְ הִגַּעְתִּי לְפוֹלְטִיקָה עַכְשָׁו.
אֵינִי יוֹדֵעַ.
מָחִיק, חִי, חִי, חִי...