מְבֹרָכִים © רן גרין

יֵשׁ כָּאֵלֶּה כָּמוֹנִי,
שֶׁאֱלוֹהִים בֶּרֶךְ אוֹתָם.
הוּא שֶׁשּׁוֹמֵר אוֹתִי,
מִמַּחֲלוֹת וּמִלְחָמוֹת.
מֶה, מֶה, מֶה, מְבֹרָכִים...

וְהַמְּבֹרָכִים,
רֻבָּם עִם נְתִינָה וְאַהֲבָה.
לַשּׁוֹנִים וְלַאֲחֵרִים,
כָּאֵלֶּה עַל הָרֶצֶף, בְּתִפְקוּד נָמוּךְ.
מֶה, מֶה, מֶה, מְבֹרָכִים...

וַהֲכִי מְיֻחָד,
הוּא קוֹרִי אַשְׁכְּנַזִּי.
הוּא דָּר בִּכְפַר עִידוּד,
וּמְסַיֵּעַ לַכֹּל הַחוֹסִים בַּכְּפָר.
מֶה, מֶה, מֶה, מְבֹרָכִים...

וְיוֹתֵר מִכָּךְ,
בִּרְצוֹנוֹ לְהָקִים מִפְלָגָה בַּכְּנֶסֶת.
הַאִם יַצְלִיחַ?
תָּלוּי בַּקְּשָׁרִים שֶׁלּוֹ, וְאָנֹכִי מְסַיֵּעַ לוֹ בְּכָךְ.
מֶה, מֶה, מָה, מְבֹרָכִים...

תַּם שִׁירִי,
בַּתִּקְוָה, שֶׁזֶּה יִתְגַּשֵּׁם.
יִקְרֹם עוֹר וְגִידִים,
וְתָקוּם מִפְלָגָה.
מָה, מָה, מָה, מְבֹרָכִים...