מְאַיֵּר אָנוֹכִי © רן גרין

בְּשִׁיר זֶה,
אֲנַסֶּה לְתָאֵר אֶת הָאִיּוּרִים שֶׁלִּי.
לְסִפְרֵי יְלָדִים מִנּוֹקְדִים,
עִם אִיּוּרִים פְּרִי מוֹחִי הַפּוֹרֶה.

יְלָדוֹת וִילָדִים מִתְחַפְּשִׂים,
וְהָעוֹלָם הוּא עָגֹל.
וּבַסָּפָארִי יֵשׁ,
הֲמוֹן חַיּוֹת.

וּלְיֶלֶד עִוֵּר,
יְלָדִים מְתָאֲרִים לוֹ אֶת הָעוֹלָם הַיָּפֶה.
וּבְסֵפֶר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹקִים,
אִיּוּרִים שֶׁל קַיִן וְהֶבֶל, וְשֶׁל אָדָם וְחַוָּה.

שֶׁנַּמְשִׁיךְ?
כֵּן וַדַּאי, תֵּיבַת נוֹחַ, וְהַמַּבּוּל.
וּנְסַיֵּם שִׁירִי,
בְּתִקְוָה לְשָׁלוֹם עוֹלָמִי.