לָלֶכֶת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה © רן גרין

א לָלֶכֶת יָחֵף עַל פְּנֵי הַלֵּס שֶׁבַּנֶּגֶב,
אוֹ לְחוֹפוֹ שֶׁל הַיָּם הַתִּיכוֹן.
לָחוּשׁ אֶת הַחוֹל הָרַךְ וְהַנָּעִים,
מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתַיי.
לָהּ, לָהּ, לָהּ, לָלֶכֶת יָחֵף...

ב לֶאֱסֹף צְדָפִים,
וַאֲבָנִים בִּצְבָעִים מְגֻוָּנִים.
זֶה נָעִים,
וְאָז לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וּלְפַסֵּל פֶּסֶל קִינֵטִי.
לָהּ, לָהּ, לָהּ, לָלֶכֶת יָחֵף...

ג לָחוּשׁ אֶת מִימֵי
הַיָּם הַתִּיכוֹן הַנְּעִימִים וּמְלַטְּפִים.
לְהִיכָּנֵס לַיָּם, לִשְׂחוֹת,
וְלִיצְלֹל בְּעֵינַיִים סְגוּרוֹת.
לָהּ, לָהּ, לָהּ, לָלֶכֶת יָחֵף...

ד דַּוְוקָא נָעִים,
וְאָז לִלְגֹּום בַּקְבּוּק בִּירָה קָרָה.
חוֹף זִיקִים, הוּא הַחוֹף שֶׁלִּי,
וְעַל אַדְמַת הַלֵּס, נָעוּל בְּנַעֲלֵי סְפּוֹרְט, וְרָץ לִי בְּכַּיֵּף.
לָהּ, לָהּ, לָהּ, לָלֶכֶת יָחֵף...

ה הָיָה וְיִהְיֶה,
סַבַּבָּה לְרַגְלַי.
נָעִים וְטָעִים,
לָחוּשׁ אֶת מְלִיחוּת מימיי הַיָּם.
לָהּ, לָהּ, לָהּ, לָלֶכֶת יָחֵף...

ו וּמָה שֶׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה,
לַעֲשׂוֹת תַּשְׁלִיךְ לִפְנֵי יוֹם כִּפּוּר.
שָׁנָה לְאַחַר נִיתּוּחַ,
לַהֲסָרַת גִּדּוּל מִמּוֹחִי.
לָהּ, לָהּ, לָהּ, לָלֶכֶת יָחֵף...