לָבָן עַל שָׁחֹר © רן גרין

דַּף לָבָן וְנָקִי,
כָּךְ מַתְחִילָה יְצִירָתִי.
מְשַׁרְבֵּט דְּמוּת חֲלוֹמִי,
כֻּלָּהּ אָהַבְתִּי.
שָׁקוּף וְגָלוּי דָּפִי,
קַו וְעוֹד עִקַּלְתַּנִי.
נִרְשַׁם בְּסִפְרִי,
שֶׁהוּא גְּאוֹנִי.
קְצָרוֹת שׁוּרוֹתַי,
זֶהוּ שִׁירִי.
אוֹהֵב אֶת דְּמוּתִי,
אוֹהֵב אֶת יְצִירָתִי.
קַו שָׁחֹר, עַל דַּף לָבָן,
וְעוֹד קַו, עַתָּה מוֹסִיף צְבָעִים.
גָּמַרְתִּי,
וְעַתָּה מְחֹל יְצִירָתִי.
יוֹצֵא בְּמָחוֹל וְדוּאֵט חֲלוֹמִי,
מִי מִי יִקְנֵנִי?
אֲנִי אֲנִי רְצִינִי,
שָׂם אֶת כָּל כַּסְפִּי.
סְמֹךְ עָלַי, אָנוֹנִימִי,
זוֹ יְצִירָתִי.
מֵעַתָּה,
שֶׁלְּךָ הִיא.
OK, כְּבָר רָכַשְׁתִּי,
בָּא לִתְלוֹת בְּבֵיתִי?
מָתַי זָמִין לִי,
מַגִּיעַ עִם יְצִירָתִי.
שָׁחֹר וְשָׁקוּף לְבָנוֹנִי,
צֶמֶד שֶׁהוּא חִבּוּקִי.
יוּ, נִרְגָּשׁ וּמְצַפֶּה,
לַחֲווֹת אוֹתָהּ בְּבֵיתִי.
יֵשׁ, קָבַעְנוּ לְמָחָר,
רָאָה שֶׁכְּבָר הִגַּעְנוּ.
רוֹאֶה שֶׁמֵּרֹאשׁ מְדַמְיֵן,
מִתְרַגֵּשׁ ו ...