לְעָרֵד שָׁבִים © רן גרין

אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה,
הִגִּיעוּ זְמַנִּים חֲדָשִׁים,
הֻחְלְפוּ הַמְּפִיקִים,
שֶׁבְּפֶסְטִיבָלִים הֵם מֻמְחִים.

הָאִמָּא וְהָאַבָּא שֶׁל כָּל הַפֶסְטִיבָלִים,
אַךְ רַק שֶׁל אֵלֶּה הַיִּשְׂרְאֵלִים,
רִיטָה, סֶנְדֶּרְסוֹן וְעוֹד הֲמוֹן מוֹפָעִים,
שֶׁנּוֹלְדוּ לְהַוָּיָה שֶׁל חֲרוּזִים.

סַב וְסָבְתָא גּוֹרְרִים נְכָדִים,
ואיפו יְלָדִים שֶׁלָּכֶם הַהוֹרִים.
הֵם בְּבֵית חוֹלִים.
טוֹב, אָז סַבְּתוּשׁ, עָשׂוּ חַיִּים מְשֻׁגָּעִים.

הַי, יֵשׁ אָדָם אֶחָד שֶׁשָּׁר עַל כָּאֵלֶּה שְׁנַיִם!
בֶּאֱמֶת, תִּשָּׁבַע!
עוֹמֵד דֹּם וְנִשְׁבָּע,
אֲבָל לְמִי?
לָאֶחָד שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
בָּזֹאת אָנוּ מַצְהִירִים,
שֶׁלְּעָרֵד אָנוּ
שָׁבִים, וְאוֹתָהּ שָׁוִים,
וְהַרְבֵּה אוֹהֲבִים.
רַק תָּבִיאוּ לָנוּ בחיאתק,
אֶת השלומים,
וְאֶת השלומויים.