כְּפַר עִידוּד © רן גרין

כְּפָר אֶחָד,
בְּלֵב לִבָּה שֶׁל הָעִיר נְתַנְיָה.
מַשְׁמָעוּת שְׁמָהּ שֶׁל הָעִיר,
נָתַן נְתִינָה אֱלֹוהִים.
אִי, אִי, אִי, שֶׁל עִידוּד...

וּבִכְפַר עִידוּד,
שׁוֹהִים מֻגְבָּלוּת וּמֻגְבָּלִים,
עִם צְרָכִים מְיֻוחָדִים.
הָיִיתִי שָׁם בְּשִׁשִּׁי,
הִזְמִין אוֹתִי חֲבֵרִי קוֹרִי.
אִי, אִי, אִי, שֶׁל עִידוּד...

קוֹרִי וַאֲנִי, צִלַּמְנוּ סִרְטוֹן,
בּוֹ אָנוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל הַכְּפָר.
וְעַל הָעֲשִׂיָּיה שֶׁלִּי,
וְהֶעֱנַקְתִּי לְקוֹרִי אֶת סֵפֶר הַשִּׁירָה שֶׁלִּי.
אִי, אִי, אִי, שֶׁל עִידוּד...

כְּמוֹ הַכְּפָר, שֶׁכֻּלּוֹ נְתִינָה,
כָּךְ אָנֹכִי, וְזֶהוּ שֵׁם סִפְרִי.
רַק תַּקָּלָה הָיְיתָה לָנוּ בַּשִּׂיחָה,
נוּדְנִיק אֶחָד הִתְקַשֵּׁר פַּעֲמַיִם,
וְקָטַע אֶת הַצִּילּוּם.
אִי, אִי, אִי, שֶׁל עִידוּד...
אַךְ קוֹרִי בְּכִישְׁרוֹנוֹ הָרַב,
תִּקֵּן וְחִבֵּר אֶת הַקְּטָעִים.
רַק מָה,
חֵלֶק מֵהַשִּׂיחָה, לֹא נִקְלְטָה, וְזֶה חֲבָל,
כִּי הַכֹּול הָיָה חָשׁוּב.
אִי, אִי, אִי, שֶׁל עִידוּד...