יוּבַלִּי © רן גרין

יוּבַל, בֵּן כַּמָּה אַתָּה?
תֵּן לִי לַחְשֹׁב שְׁנִיָּה,
אוּלַי בֶּן שֵׁשׁ.
וּמָה אַתָּה הֲכִי הֲכִי,
אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת?
לְהַצְחִיק וְלַעֲשׂוֹת טְרִיקִים.
וּמָה עוֹד?
אֶת אִמָּא ואבוש,
וְאֶת הָאֲחָיוֹת שֶׁלִּי.
וּמָה אִם אָחִיךָ בַּצָּבָא?
דַּי כְּבָר רָנוּשׁ, עִם כָּל הַשְּׁאֵלוֹת!
טוֹב נוּ, מַרְשֶׁה לִי לִרְשֹׁם עָלֶיךָ מַחְמָאוֹת?
שׁוּט רָנִי.
אוֹ קְיִי, אַתָּה חָמוּד,
אַתָּה מַצְחִיק,
גַּם מֵעַתִּיק?
מָה פִּתְאוֹם,
אֲנִי חָכָם,
מַבְרִיק,
לֵיצַן הֶחָצֵר.
מָה, בָּאוּרִים?
כֵּן,
וְגַם בְּבֵית סֵפֶר.
וּמַצְחִיק אֶת,
אבוש,
אִמּוֹשׁ,
וְכָל הַקִּבּוּץ.
אָז יוּבַל,
הַשִּׁיר שֶׁלְּךָ כְּבָר עָיֵף.
הוּא רוֹצֶה לָלֶכֶת לִישׁוֹן,
מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעֲטֹף
אוֹתוֹ בִּשְׂמִיכָה רַכָּה.
הֱיִי שִׁיר,
אֲנִי בָּא,
אֲנִי בָּא.
יוֹפִי,
כְּבָר נָעִים
לִי.