יוֹזְמָהּ © רן גרין

בְּהַחְלָטָה אַחַת,
נְחִישׁוּת רַבָּה,
וּבְסַבְלָנוּת וְסוֹבְלָנוּת,
מָצָאתִי אֶת הָאֹשֶׁר הַתְּמִידִי.

יֵשׁ מֵיזָמִים,
וְיֵשׁ אֶחָד בָּרִאשׁוֹנִים,
אוֹתוֹ הַמֵּפִיק וַאֲנִי מְבַצְּעִים,
מַמְתִּינִים לְכֹל הָאִשּׁוּרִים.

זוֹ יוֹזְמָהּ מֻפְלָאָה,
גַּם בְּרוּכָה,
שֶׁתָּבִיא אֻשַּׁר וְשִׂמְחָה,
לַהֲמוֹנִים בִּבְרָכָה.

וְכָל הַשְּׁאָר, יַמְתִּינוּ לְמוֹעֲדָם,
בְּבוֹא הָעֵת אֲכַבְּדֵם,
אֶתֵּן לָהֶם אֶת הַבָּמָה,
וְהֵם יָשִׁיבוּ לִי מֵעַצְמָם.
אַף פַּעַם,
וְשׁוּב אַף פַּעַם,
לֹא אֶחְדַּל,
לִיזֹם,
יוֹזְמוֹת.