יָמִים יָפִים/ רן גרין

יָמִים יָפִים בָּאִים
מְצַפִּים לִי אִם
אֵדַע לְהַגְשִׁים
חֲלוֹמוֹתַי מֻפְלָאִים.

אֲוִיר פְּסָגוֹת שָׁם מַעְלָה
בְּרָכָה וּגְמוּלָהּ בָּאָה הַכָּרָה.
יָכוֹל אֲנִי מָרוֹם
הַצְלָחָה רוֹצָה גַּם.

אָמְרוּ גָּאוֹן
הוּא כּוֹחַ וְאוֹן
שְׁאוֹן הַתְּהִלָּה הֵן
הַגְשָׁמָה שֶׁל חָזוֹן.

מִתְחַזֵּק אֲנִי פּוֹרֶה פּוֹרֵחַ
כָּל שֶׁפַע בְּגָאוֹן פּוֹרֵץ מֹחַ.
זוֹ דַּרְכִּי יוֹצֶרֶת
אַהֲבָה יֵשׁ אוֹמֶרֶת.

מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת רֹאשׁ
בְּגֶבַע וְגַיְא מִגְדָּל גַּם.
לְעֵינֵי כָּל זָקֵן וָטַף
אֹשֶׁר עַד פִּיּוּט וְאִיּוּר.

כְּמֵעֵין הַמִּתְגַּבֵּר שׁוֹפֵעַ
שִׁיר וְגִיל רֻנְּנוּ פִּזְמוֹן.
רָנִי שֶׁלִּי רָץ אֵלַי
יַלְדוּתוֹ עֵדֵי בַּגְרוּתוֹ.

תְּהִלַּת עוֹלָם
בְּרַחֲבֵי הָאֵין סוֹף.