יַעֲקֹב © רן גרין

בַּר אֵל,
אֵל, אֵל, אֵל...
יָאָנוּ מַתַּת אֵל,
קִבֵּל מַתָּנָה מֵאֱלוֹהַּ.
יוֹצֵר בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן,
צִיּוּרִים, סְקִיצוֹת,
ויטראז'ים לָרוֹב, וְהַתָּכָה גַּם.
לְבָתֵּי כְּנֶסֶת,
מוֹסְדוֹת, וּפְרָטִיִּים לְעִתִּים.
בַּחֹרֶף וּבַקֹּר,
בַּקַּיִץ הַלּוֹהֵט גַּם,
שׂוֹחֶה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיָּם.
בַּר אֵל,
אֵל, אֵל, אֵל...
בְּאֵיזֶה יָם יַעֲקֹב?
בַּיָּם שֶׁל אַשְׁדּוֹד שׂוֹחֶה אֲנִי.
וְאֵיךְ הַחִבּוּר שֶׁלָּנוּ?
מָה זֶה רָנִי, יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת?
אוּלַי, אַךְ זוֹ הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר, תַּעֲנֶה בְּבַקָּשָׁה.
אוֹ קֵי, אַתָּה אֲחַלֶּה,
כֻּלְּךָ נְתִינָה,
בַּר אֵל,
אֵל, אֵל, אֵל...
שלחת לִי קוֹל קוֹרֵא.
כֵּן כֵּן יַעֲקֹב,
עֲלֵה וְתַצְלִיחַ בְּפָרִיז הַיָּפֶה,
כִּי אַתָּה מָלֵא בְּכִשְׁרוֹן פּוֹרֵץ דֶּרֶךְ.
תִּקְרָה בְּבֵית כְּנֶסֶת בְּפָרִיז,
הַאִם זֶה הַשִּׂיא שֶׁלְּךָ?
נָכוֹן לְהַיּוֹם כֵּן.
וְאֵיךְ אֲנִי מְסַיֵּם אֶת הַשִּׁיר?
בַּר, בַּר, בַּר, אֶל,
מַתַּת אֵל,
הוּא
יַעֲקֹב, אַחֲרַי עוֹקֵב.
רֶגַע דַּקָּה,
אוֹהֵב הָמוֹן,
זֶה הַשִּׁיר שֶׁרָשַׁמְתָּ לִי.
שָׂמֵחַ וּמוֹדֶה,
בְּקַלִּילוֹת יָצָא לִי.
בַּר אֵל,
אֵל, אֵל, אֵל...