יַלְדוּתִי/ רן גרין ©

יַלְדוּתִי/  רן גרין ©

קַטְנוּנִי בְּמָה זָכִיתִי
לֹא אֵדַע כֵּן הָיִיתִי.
תֵּל חַי 17 יֵשׁ בּוֹ שֶׁפַע
יַלְדוּתִי
כְּפַר סָבָא שֶׁל פַּעַם.

הַמְּכַשֵּׁפָה הַסְּגֻלָּה
חָצֵר גְּדוֹלָה תַּרְנְגוֹלוֹת מִתְחָרוֹת
שָׁם חַבָּשִׁים טֶרֶם בּוֹא אֶתְיוֹפִּים.
שְׂדֵה בוטנים וְתַפּוּחַ אֲדָמָה
לַחֲלוּפִין
יֵשׁ אֵשׁ מְדוּרָה.

גַּם פָּרוֹת וְרֶפֶת
בַּדֶּרֶךְ לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית,
נוֹתְרָה אוֹתָהּ מֵאָז.
וַיְצְמָן רְחוֹב רָאשִׁי,
מַאֲפִיָּה מוּל רֹאשׁ הָעִיר.
פָלָאפֶל אוֹ פִּינְגְּוִין גְּלִידָה
עַל הַבַּרְזִלִּים,
בַּדֶּרֶךְ לַנֹּעַר הָעוֹבֵד.

יַלְדוּתִי תַּמָּה מָה
גַּם כְּפַר סָבָא קָמָה.