יְקַר עֵרֶךְ © רן גרין

יָקָר?
תָּלוּי אֶת מִי שׁוֹאֲלִים,
לָקוֹחוֹת עֲשִׁירִים, לָרֹב קַמְצָנִים.
לָקוֹחוֹת רְגִילִים,
לָרֹב מִתְפַּשְּׁרִים וּמְשַׁלְּמִים.

וְאִם אַצִּיג בְּמָקוֹם יֻקְרָתִי,
כְּמוֹ מְלוֹן הַמֶּלֶךְ דָּוִד בִּירוּשָׁלַיִם.
עֲשִׁירֵי הָעוֹלָם,
בָּרוּר שֶׁיִּקְנוּ.

וּבַיְּרִיד בְּגַנֵּי הַתַּעֲרוּכָה,
יִקְנוּ סְפָרִים וִיצִירוֹת.
מַזְמִין הַרְבֵּה חֲבֵרִים,
כְּמוֹ מוֹנִי וְסַנְדְּרָה.

וְיֵשׁ עוֹד רַבִּים,
נְשִׂיא בְּצַלְאֵל.
חֲבֵרִים, מִשְׁפָּחָה,
וְעִתּוֹנָאִים גַּם.

כָּךְ אֶדְאַג לְהַכְנָסוֹת מַרְשִׁימוֹת,
וְאֶהֱפוֹךְ לְעוֹסֵק מֻרְשֶׁה.
בִּקְלִילוּת,
בִּזְכוּת הָאֹשֶׁר הַפְּנִימִי, קְשָׁרִים וִיצִירָתִיּוּת בַּשִּׁוּוּק.

הַאִם זֶהוּ שִׁיר?
כֵּן וַדַּאי,
הַשִּׁיר הוּא,
שֶׁדּוֹחֵף אוֹתִי לְהַצְלִיחַ.