יְמֵי הַתֹּם © רן גרין

בְּדִמְדּוּמִים וּבַשְּׁקִיעָה,
נַפְשִׁי סָעֲרָה.
רוּחִי הִתְגַּלְגְּלָה,
לְמַרְגְּלוֹת סוֹלְלָה.

בְּקִבּוּץ אֶחָד,
נַחֲשׁוּ אֶת שְׁמוֹ?
בְּעוֹטֵף עַזָּה,
צוֹפֶרֶת אַזְעָקָה.

נִשְׁכַּבְנוּ חֲבֵרִי אֲמִירִי וַאֲנִי,
עַל הַסּוֹלְלָה.
כִּסִּינוּ רֹאשֵׁנוּ,
בְּכַפּוֹת יָדֵנוּ.

בּוּם עָמֹק,
קַמְנוּ וְהִמְשַׁכְנוּ.
בַּמֶּה אָמִיר?
לְהַדְבִּיר חוֹלְדוֹת וְעַכְבָּרִים.

וְהַיּוֹם בַּלְּחִימָה הֲכִי קָשָׁה,
בָּהּ אֶזְרָחִים נִרְצְחוּ, גַּם נֶחְטְפוּ.
מִי יִתְּנֵנִי אֵלִי,
יִתַּמּוּ יְמֵי מִלְחָמוֹת.

כְּפִי שֶׁאָמַר נָשִׂיא מִצְרָיִם סְאָדַת,
לֹא עוֹד מִלְחָמָה!
וְאֵיךְ נְסַיֵּם אֶת הַתֹּם?
בְּno more war