טִינָה © רן גרין

טִינָה, הִיא מִילָה קָשָׁה,
מִתְכַּתֶּבֶת עִם שִׂנְאָה יוֹקֶדֶת.
לְעִתִּים גַּם בּוֹעֶטֶת,
וְאַף נוֹשֶׁכֶת.

כַּמָּה כַּמָּה וְעוֹד כַּמָּה,
עוֹד תַּקְשׁוּ עַל הַנְּתִינָה?
כַּמָּה כַּמָּה וְעוֹד כַּמָּה,
וְגַם עַל אַהֲבָה טְהוֹרָה?

זֶהוּ, נַעֲלִים אֶת הַטִּינָה,
וְאֵין עוֹד, כַּמָּה כַּמָּה וְעוֹד כַּמָּה.
פָּשׁוּט, כִּי הָאַהֲבָה,
וְגַם הַנְּתִינָה, מְנַצְּחוֹת אֶת הַטִּינָה.

וְכָךְ נִצֹּר עוֹלָם אַחֵר,
עוֹלָם שֶׁל נְתִינָה.
בְּלִי, כַּמָּה כַּמָּה וְעוֹד כַּמָּה,
עִם אַהֲבָה טְהוֹרָה.