חוֹפְשִׁי וּמְאֻשָּׁר © רן גרין

הַפַּעַם לְשֵׁם גִּוּוּן,
אֶפְתַּח בָּאֹשֶׁר הַאֲצִילִי שֶׁבִּי.
אוֹתוֹ מִנְּגִישׁ בְּאַהֲבָה,
לַאֲהוּבָתִי הָעֲתִידִית.

וּבְנוֹגֵעַ לְחֹפֶשׁ,
אָכֵן, אֲנִי חוֹפְשִׁי,
לִיצֹר מָה שֶׁבָּא לִי,
זַמָּרוֹת וְזַמָּרִים בִּזְכוּכִית.

אוֹ אֵרוּעִים שְׁנַיִם,
לְמוֹרַשְׁתּוֹ שֶׁל אָרִיק.
וְהַגָּדוֹל מִכֻּלָּם,
בַּסֻּכֹּת בדליית אֶל כַּרְמֶל.

וְתִשְׁאֲלוּ אֶת רפיק חַלַבִּי,
הוּא מְאֹהָב בַּפְּרוֹיֵקְט.
וּצְדִי נָסוֹג, כִּי הוּא עָסוּק,
אַךְ רָמִי עָזָם הַמֵּפִיק.

וְאָז לָעוּף עִם הַפְּרוֹיֵקְט,
לְמַנְהֵטֶן וְלוֹנְדוֹן גַּם.
לְפָרִיז,
וּלְמִילָאנוֹ בִּירַת הָעִצּוּב.

עַתָּה אַתֶּם מְבִינִים,
אֵיךְ אֲנִי,
וּמַדּוּעַ,
חוֹפְשִׁי וּמֵאֹשֶׁר.