חָמְסוּ אוֹתִי © רן גרין

אָכְלוּ לִי,
שָׁתוּ לִי,
שַׁדְּדוּ לִי,
אֶת רִכְבִּי.
בִּי, בִּי, בִּי, רִכְבִּי...

אֵלּוּ אֵינָם שָׁרָה וּבִיבִי,
אָז אִם כֵּן, מָה הֵם וּמִי?
סְתָם גַּנָּבִים,
סְתָם חוֹמְסִים.
בִּי, בִּי, בִּי, רִכְבִּי...

אֵיךְ הַעַזְתֶּם לַעֲבֹד עָלַי,
אֵיךְ הַצְלָחָתָם לִשְׁדֹּד אוֹתִי?
כּוֹאֵב וּבוֹכֶה רִכְבִּי,
אַתָּה הוּא בַּשְּׁבִי וְגַלְמוּדֵי.
בִּי, בִּי, בִּי, רִכְבִּי...

אַל תִּדְאַג רִכְבִּי,
יָבוֹא יוֹם נָקָם שֶׁלִּי.
נִשְׁבּוֹר לָהֶם יָדַיִם וְגַם פִּיפִּי,
נִטְמֹן רֹאשָׁם בְּקָקִי.
בִּי, בִּי, בִּי, רִכְבִּי...