חַלּוֹן לַיָּם הַתִּיכוֹן © רן גרין

יֵשׁ בִּי חֲלוֹם,
לִשְׂכֹּר בַּיִת בְּקִבּוּץ עֵין יָם.
מִשּׁוּם שֶׁאָנֹכִי אוֹהֵב אֶת רַחַשׁ הַגַּלִּים,
לָלֶכֶת יָחֵף עַל הַחוֹל הַחַמִּים, וְלֶאֱסֹף צְדָפִים.
לָחוּשׁ אֶת מֵי הַיָּם,
מְלַטְּפִים אֶת כַּפּוֹת רַגְלַי.

אַךְ הַחֲלוֹם שֶׁבִּי,
לִפְתֹּחַ אֶת חַלּוֹן בֵּיתִי,
וּלְצַפּוֹת בַּיָּם הַתִּיכוֹן.

לְהַאֲזִין לְרַחַשׁ וּשְׁאוֹן הַגַּלִּים,
מְלַטְּפִים וּמְנַחֲמִים אֶת נִשְׁמָתִי.
נוֹתְנִים בִּי כּוֹחַ הַגַּלִּים,
לְיוֹם חָדָשׁ וּפוֹרֶה.