חֲלוֹם הָזוּי © רן גרין

הִתְעוֹרַרְתִּי מִשְּׁנָתִי,
מְבֹוהָל, וַעֲדַיִן יַשְׁנוּנִי.
הוֹזֶה וְחוֹזֶה בַּחֲלוֹמִי,
אֶת הִתְגַּשְּׁמוּתִי.

לִרְשֹׁם שִׁירָה,
לִרְשֹׁם גַּם מַאֲמָרִים.
לַהֲגוֹת יְצִירוֹת שֶׁהֵן כְּמוֹתָן בַּיְּקוּם,
שֶׁל זַמָּרוֹת וְזַמָּרִים.

אֵין זוֹ הַזָּיָה,
זוֹ הַמְּצִיאוּת שֶׁלִּי.
לְהִתְרוֹצֵץ בֵּין תַּעֲרוּכוֹת,
וּלְכָל יְצִירָה, סִפּוּר מְרַתֵּק.

אֶת הַמִּשְׁפָּחָה הַמְּאֻחֶדֶת,
מוֹנִי, שֶׁהָיָה שְׁרָגָא ביש גָּדָה נָשָׂא בְּמוֹ יָדָיו.
וְשָׁלוֹם חֲנוֹךְ, יַגִּיעַ בְּקָרוֹב לְיַעֲדוֹ,
וְאָרִיק אַיְנְשְׁטַיְין, סִימָה אִשְׁתּוֹ, תְּקַבֵּל בְּאַהֲבָה מְחַבֶּקֶת וְעוֹטֶפֶת.