חֲבֵרִים © רן גרין

יֶשׁ לִי כַּמָּה חֲבֵרִים,
הֲכִי הֲכִי טוֹבִים.
אַךְ הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם,
הוּא קֹרִי.
קוֹ, קוֹ, קוֹ, קֹרִי

מִמְּיָאמִי,
מְסַיֵּעַ לִי.
מְשׂוֹחֲחִים הָמוֹן,
מְסַפֵּק לִי, קְשָׁרִים חֲדָשִׁים.
קוֹ, קָו, קוֹ, קֹרִי

וְיֵשׁ עוֹד שְׁנַיִם,
מֵאִיר וְאִילָן.
נִפְגָּשִׁים בְּשִׁשִּׁי,
לַחֲגֹג לְאִילָן יוֹם הֻלֶּדֶת.
קוֹ, קוֹ, קוֹ, קֹרִי

וּנְסַיֵּם אֶת שִׁירִי,
עִם קֹרִי.
אַלּוּף בִּנְתִינָה כָּמוֹנִי,
שׁוֹהֶה עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ,
עַד מָתַי קֹרִי, מָתַי תָּשׁוּבָה אַרְצָה?
קוֹ, קוֹ, קוֹ, קֹרִי