הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ לְגַן הַנֶּעֱלָם © רן גרין

בְּגִינָּתִי שֶׁלִּי,
מַשְׁקִיעַ אָנֹכִי.
וּבַגַּן הַנֶּעֱלָם,
שֶׁהוּא לְמַעֲשֶׂה, גַּן עֵדֶן שֶׁל אֱלוֹקִים.
הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ לַגַּן הַנֶּעֱלָם...

גִּינָּתִי,
מְנַחֶמֶת וּמַרְגִּיעָה אוֹתִי.
וּמִי יְגַלֶּה לִי, הֵיכָן הַגַּן הַנֶּעֱלָם?
רַק אֱלוֹקִים שֶׁבִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת, עִמּוֹ אָנֹכִי מְתַקְשֵׁר, יוֹם בְּיוֹמוֹ.
הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ לַגַּן הַנֶּעֱלָם...

פִּנָּה מָצָאתִי לִי,
בְּגַן עֵדֶן שֶׁל אֱלוֹקִים.
הוּא שֶׁשּׁוֹמֵר עָלַי,
וּבְעֶזְרָתוֹ מְסַיֵּעַ לַאֲחֵרִים.
הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ לַגַּן הַנֶּעֱלָם...

הַשִּׁירִים שֶׁמְּלַוִּים אוֹתִי,
מְחַזְּקִים אֶת נִשְׁמָתִי.
וְכָךְ,
שׂוֹרֵד מַחֲלוֹת וּמִלְחָמוֹת אָנֹכִי.
הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ לַגַּן הַנֶּעֱלָם...