הַפְסָקָה © רן גרין

לָקַחַת פֶּסֶק זְמַן,
אֶל מוּל הַיָּם הַתִּיכוֹן.
לָלֶכֶת יָחֵף עַל הַחוֹל הַנָּעִים,
לִשְׂחוֹת בַּמַּיִם הַקְּרִירִים.

לַעֲלוֹת עַל חָסָקֶה,
לִשְׂחוֹת עִם דּוֹלְפִינִים בְּאֵילַת.
בִּנְיוּ זִילַנְד גַּם,
אֲבָל הֲכִי, הֲכִי, לָגוּר אֶל מוּל הַיָּם בְּקַו רִאשׁוֹן לַמַּיִם.

הַיָּם מַרְגִּיעַ,
אֶת נַפְשִׁי וְרוּחִי.
הוֹפֵךְ אוֹתִי לְשָׁלֵו,
וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת יוֹמִי בְּרֹגַע.

לֹא מְשַׁנֶּה הֵיכָן הַיָּם,
בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן.
אוֹ בְּאָמֵרִיקָה וּדְרוֹם אָמֵרִיקָה גַּם,
וּבְאֵירוֹפָּה כַּמּוּבָן.

וְיֵשׁ מְדִינוֹת בְּאֵירוֹפָּה,
שֶׁצָּפִיתִי בַּיָּם הַתִּיכוֹן, מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי.
וְהָעִקָּר לִשְׂחוֹת,
לְמַעַן בְּרִיאוּת נַפְשִׁי, רוּחִי וְהַכְּלָלִית.

כְּמוֹ שֶׁלְּרוּץ וְלָלֶכֶת,
רַק מַפְעִיל שְׁרִירִים שׁוֹנִים.
וְכָךְ תַּם לוֹ שִׁירִי,
גַּם הוּא בְּאַהֲבָה לַיָּם.