הַיָּם שֶׁל אֵילַת © רן גרין

גַּם בַּחֹרֶף,
הַיָּם שֶׁל אֵילַת חַמִּים וְנָעִים.
לִשְׂחוֹת,
אוֹ לִטְבֹּול כַּפּוֹת רַגְלַי.
יָם, יָם, יָם, שֶׁל אֵילַת...

הַמַּיִם צְלוּלִים וּמְלוּחִים,
עִם דְּגִיגִים.
וְהָעוֹפוֹת צוֹלְלוֹת
וְדוֹלוֹת אוֹתָם מֵהַמַּיִם.
יָם, יָם, יָם, שֶׁל אֵילַת...

וְכָךְ מִסְתַּיּיֵם,
לוֹ שִׁירִי,
לְשֶׁמַע,
הַצְּוָוחוֹת שֶׁל הָעוֹפוֹת.
יָם, יָם, יָם, שֶׁל אֵילַת...