הַטַּעַם לְחַיִּים יָפִים © רן גרין

יֵשׁ בִּי,
טַעַם עָדִין וְרָגִישׁ.
לְחַיִּים יָפִים,
שֶׁתָּמִיד מְתַגְמְלִים.

לְהִתְעוֹרֵר הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר,
וְלַהֲגוֹת מִחוּץ לַקֻּופְסָה.
כֶּנֶס אַחֵר וְשׁוֹנֶה,
אוֹ, קְבוּצָה שֶׁל אַנְשֵׁי עֲסָקִים וְתַרְבּוּת,
מֵהַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה בָּאָרֶץ.

הֵם,
שֶׁמְּבִיאִים טַעַם מָתוֹק לְחַיַּי.
טַעַם שֶׁל עוּגַת גְּבִינָה,
אוֹ גְּלִידָה מְשֻׁבַּחַת.

וְכָךְ תַּם לוֹ שִׁירִי,
בְּעֶרְגָּה לְחַיִּים יָפִים.
טַעַם מָתוֹק,
שֶׁל עוּגַת גְּבִינָה, וְקָפֶה לְלֹא סֻכָּר.