הַגָּדָה © רן גרין

לוּ אֵדַע מַהִי אַגָּדָה,
אֵדַע לִרְשֹׁם אֶת סוֹפָהּ.
אֵיךְ. בְּקַלֵּי קַלּוּת,
בְּיַד בּוֹטַחַת וּמִקְלֶדֶת רוֹשֶׁמֶת.
אֶת הַהַגָּדָה,
שֶׁל חַיַּי,
שֶׁל חַיֵּי עַם יִשְׂרָאֵל,
שֶׁל הָעוֹלָם,
שֶׁחָס וְחָלִילָה יָבוֹא עָלָיו הַמַּבּוּל,
וְכָל הַפּוֹלִיטִיקָאִים בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ,
לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל,
נַשְׁלִיךְ לַפַּח.
וְכָךְ יָבוֹא,
סֵדֶר חָדָשׁ לָעוֹלָם,
וְזוֹ הַהַגָּדָה,
שֶׁלִּי, לִי, לִי, לִי...