הֶטֵּל אָרֹךְ © רן גרין

צֵל צֵל צֵל שֶׁבִּי,
מַדּוּעַ אַתָּה עוֹקֵב אוֹתִי?
כִּי בָּא לִי, כִּי אוֹהֵב אוֹתְךָ וְגַם אוֹתִי.
הֵיי, אֵיזֶה יֹפִי,
אַתָּה יוֹדֵעַ צֵל,
אֲנִי מְדַבֵּר עִם כְּתִיבָתִי.
יוֹדֵעַ גַּם יוֹדֵעַ,
יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה מֻכְשָׁר,
בְּשִׁירָה, בִּיצִירָה וּבִנְתִינָה.
הָכֵן צֵל, לָכֵן אֲנַחְנוּ אֶחָד יְחִידָה.
וְיוֹדֵעַ עוֹד מַשֶּׁהוּ,
כַּמָּה שֶׁאַתָּה אָרֹךְ,
אֲנִי קָצָר.
כֵּן רוֹאֶה,
ו עוֹקֵב אוֹתְךָ,
רֹשֶׁם אִתְּךָ,
ו אוֹהֵב הָמוֹן נוֹן נוֹן אוֹתְךָ.
מַסְכִּימִים צֵל שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים?
בָּרוּר, לְשֵׁם כָּךְ נוֹלַדְנוּ,
גַּם בַּשָּׁנִים גָּדַלְנוּ,
צָמַחְנוּ,
וְהַיּוֹם הִתְעַצַּמְנוּ.
אוֹ קֵי, יוֹדֵעַ מָה,
הַשִּׁיר הַזֶּה בִּזְכוּתְךָ הוּא.
יוֹדֵעַ רָנִי נִי נִי נִי...