הִתְעוֹרְרוּת © רן גרין

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר הֵעִיר אוֹתִי,
חֲלוֹמִי.
וְהוּא מְסַפֵּר אוֹתִי,
שֶׁיָּבִיא לִי אֶת זוּגָתִי.
רֵה, רֵה, רֵה, רָנִי שֶׁלִּי.

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן,
אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
תַּם חֲלוֹמִי,
הִתְעוֹרַרְתִּי.
רֵה, רֵה, רֵה, רָנִי שֶׁלִּי.

הֵיכָן אַתְּ ,
בַּת זוּגָתִי?
אֵי שָׁם בַּשָּׁמַיִם,
עִם אֵלִי שֶׁלִּי.
רֵה, רֵה, רֵה, רָנִי שֶׁלִּי.

וְהַאִם גַּם אֵלִי שֶׁלִּי,
יָבִיא אוֹתָךְ אֵלָי?
כֵּן וְאָכֵן גַּם,
אֲנִי בְּדַרְכִּי אֵלֶיךָ רָנִי מְתוּקִי שֶׁלִּי.
רֵה, רֵה, רֵה, רָנִי שֶׁלִּי.