הִצְלַחְתִּי © רן גרין

כְּנֶגֶד כָּל הַצִּפִּיּוֹת,
הִצְלַחְתִּי בְּשָׁבוּעַ יָמִים,
לְפַנּוֹת אֶת הַסְּטוּדְיוֹ שֶׁלִּי.

גַּבִּי שִׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר,
וְעֵרָן מְנַהֵל קְהִלָּה,
נוֹתַר הַמּוּם.

וְהַיּוֹם,
אֲנִי עוֹבֵד,
מִבֵּיתִי.

מְאַיֵּר אִיּוּרִים,
לְמַכְבִּיר,
וְרוֹשֵׁם הֲמוֹן שִׁירִים.

נִתַּקְתִּי קֶשֶׁר,
עִם הַנְהָלַת חֶשְׁבּוֹנוֹת,
שֶׁל אוּרִים.

כִּי הֵם,
אֵינָם יְעִילִים,
וְעַד שֶׁמַּגִּיעַ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, יוֹצֵאת הַנְּשָׁמָה.

לָכֵן לָקַחְתִּי,
הַנְהָלַת חֶשְׁבּוֹנוֹת,
חִיצוֹנִית.

וַאֲנִי מְאֻשָּׁר,
וְטוֹב לְלִבִּי,
וּלְמוֹחִי.

חוֹסֵךְ מָמוֹן רַב,
עַל שְׂכִירוּת,
הַסְּטוּדְיוֹ.

וְזוֹ הָעֵת,
לַעֲבֹר,
לַשִּׁיר הַבָּא.