הִנַּחְתִּי רֹאשִׁי עַל הַכָּרִית בְּרַכּוּת © רן גרין

בְּלֶכְתִּי לִישֹׁן,
מַנִּיחַ אֲנָכִי רֹאשִׁי עַל הַכָּרִית הָרַכָּה.
וְאָז בָּאִים וְעוֹלִים בִּשְׁנָתִי,
חֲלוֹמוֹת מְתוּקִים.
חֲלוֹם שֶׁל אַהֲבָה וּנְתִינָה טְהוֹרָה,
עַד הַבֹּקֶר אוֹר.
מִתְעוֹרֵר,
רַעֲנָן וְצָלוּל.
נָכוֹן לְאַיֵּר,
אֵין סוֹף אִיּוּרִים.
עֲבוּר סִפְרֵי שִׁירָה,
וְגַם סִפְרֵי יְלָדִים.
רַכָּה הִיא הַכָּרִית,
וּמְנַחֶמֶת אוֹתִי.

וְכָךְ תַּם לוֹ שִׁירִי,
בְּתִקְוָה,
לְלֵילוֹת רַבִּים שֶׁל שְׁנוֹת מְתוּקוֹת וּמְתַגְמְלוֹת.