דֻּבְשָׁנִית © רן גרין

עֲטוּפָה בְּאַבְקָה לְבָנָה,
מֵאַבְקַת סֻכָּר כֻּלָּהּ.
חֲדַל מִסֻּכָּר כְּלָל,
וש תִּהְיֵה לִי בָּרִיא בִּכְלָל.

אַתְּ מְתוּקָה,
רַק מָה, הָמוֹן מַזִּיקָה.
תשתפי אַבְקָה,
תִּתְעַטְּפִי בִּדְבַשׁ שֶׁמַּתְאִים לְךָ.

צוֹעֶדֶת בָּרְחֹבוֹת,
גַּבָּהּ מִתְעַקֵּל מִכֹּבֶד הָאַבְקָה.
נִכְנֶסֶת לְמִקְלַחַת חַמָּה,
יוֹצֵאת כָּזוֹ רַכָּה וַעֲדַיִן מְתוּקָה.

עַתָּה אַתְּ יוֹתֵר נְעִימָה,
לֵחֶיךָ, בַּשִּׁנַּיִם וְלִשְׂפָתַיִם.
אֲחַלֶּה, עַתָּה יָכוֹל לְנַסּוֹת בִּיס!
דּוֹבְשִׁי, מְוַתֵּר.
מַדּוּעַ?
הֲרֵי, הַכֹּל עָשִׂיתִי לְמַעַנְךָ.
וכָעֵת אֵינֶנִּי יוֹתֵר
דֻּבְשָׁנִית.