דֵּיְיט נוֹסָף © רן גרין

מִי ייִתֵּן אֵלַי,
וְהַפַּעַם יַצְלִיחַ לִי.
כְּמוֹ אֶתְמוֹל בִּבְדִיקַת דָּם,
בִּדְקִירָה רִאשׁוֹנָה, בִּזְכוּתְךָ אֵלִי אסנת הָאָחוֹת הִצְלִיחָה.

יוֹדֵעַ אַתָּה אֵלִי,
שֶׁזּוֹ הַתְּפִלָּה הֲכִי הַחֲשׁוּבָה שֶׁלִּי.
אַתָּה קָבַעְתָּ,
אֵין טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ.

מִתְרַגֵּשׁ וּמְקַוֶּוה,
שֶׁהַפַּעַם הִיא תַּתְאִים לִי, וְאָנֹכִי לָהּ.
וּבַתִּקְוָה זוֹ,
נְקַוֶּה שֶׁזֶּה הַדֵּיְיט הָאַחֲרוֹן.

גַּם שִׁירִי מַסְכִּים,
וּמְחַזֵּק אוֹתִי, וְנוֹתֵן לִי יָד תּוֹמֶכֶת.
אַךְ מִי שֶׁבֶּאֱמֶת יָכוֹל,
הוּא אַתָּה אֵלַי בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת הַנּוֹצְצִים עֲבוּרִי.