דִּמְיוֹנוֹת © רן גרין

דִּמְיוֹנִי תָּמִיד הָיָה מְפֻתָּח,
אַךְ שָׁמַרְתִּי אוֹתוֹ לְעַצְמִי.
עַד שֶׁרוֹפֵא בְּטִפּוּל נִמְרָץ,
אָמַר לִי" הַכֹּול בְּסֵדֶר, לֵךְ הַבַּיְתָה".

שָׁבוּעַ יָמִים,
לָקַח לִי לְהַפְעִיל אֶת דִּמְיוֹנִי.
לִרְשֹׁם שִׁירָה גְּבוֹהָה,
וְלִכְתֹּב סִפְרֵי יְלָדִים.

וּבִיכָולְתִּי לְהַמְשִׁיךְ עוֹד וָעוֹד,
אַךְ בִּרְצוֹנִי לַעֲבֹר לַשִּׁיר הַבָּא.
שִׁיר שֶׁשְּׁמוֹ,
"כָּל אֶחָד יָכוֹל".