דְּפִיקָה © רן גרין

בַּלָּיְלָה חָשׁוּךְ אֶחָד,
חַשְׁתִּי בַּחֲבָטָה.
הֵיכָן רָנִי שֶׁלִּי?
בַּתַּחַת שֶׁל רִכְבִּי.
אֵיזֶה רָכַב?
הֲיִי נוּדְנִיק,
בקיה נִירוֹ שֶׁלִּי.
וּמָה קָרָה?
רִכְבִּי עוֹנֶה!
נִדְפַּקְתִּי בַּתָּחַת,
הִשְׁתַּבְּשׁוּ הַמַּעֲרָכוֹת.
נַפְעִיל בְּיוֹם רִאשׁוֹן,
אֶת הַבִּטּוּחַ,
אֶת הַכַּפְתּוֹר גַּם.
אֵיזֶה כַּפְתּוֹר?
שֶׁשּׁוֹמֵר עַל רִכְבִּי וְעָלַי,
בִּזְכוּת אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
נִדְפַּקְתִּי,
עַל יְדֵי שׁוֹטֵר.
שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתִי.
כּוֹאֵב רִכְבִּי,
בַּתַּחַת.
זֶהוּ זֶה וְכֵן אַחֶרֶת,
תָּם שִׁירִי.