דְּלִיפָה © רן גרין

זְלִיגָה שֶׁל מַיִם,
מִבֶּרֶז מְטַפְטֵף.
אוֹ זְלִיגָה שֶׁל אֲוִיר,
מִגַּלְגַּל אוֹפַנַּיִם, אוֹ מְכוֹנִית, מְסֻכָּנִים הֵמָּה.

חֲבָל עַל כָּל טִיפַּת מַיִם,
פַּעַם הָיְיתָה פִּרְסֹמֶת כָּזוֹ.
צוֹדְקִים, רֹב מְדִינָתֵנוּ,
מִדְבָּרִית, וּגְשָׁמִים בָּהּ מוּעָטִים.

אֲוִיר נָחוּץ,
לַנְּשָׁמָה וְלִנְשִׁימָה.
תִּשְׁמְרוּ עָלָיו נָקִי,
מֵעָשָׁן, שְׂרֵפוֹת , וּכְלֵי מַשְׁחִית בָּאֲווִיר.

וְאֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ, עוֹד וְעוֹד,
אַךְ הַשִּׁיר הַבָּא מַמְתִּין לְתוֹרוֹ.
מְעַנְיֵין מָה יִהְיֶה שְׁמוֹ?
כַּנִּרְאֶה, משהוא שֶׁקָּשׁוּר לִבְרִיאַת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ.