גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן © רן גרין

יוֹרֶה עַל הַדֶּשֶׁא שֶׁלִּי,
גַּם עַל פְּרָחִים, עֵצִים וְעַל מְכוֹנִיתִי.
צוֹעֵד בַּשְּׁבִילִים הָרְטוּבִים,
הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר מְלַקֵּט תְּאֵנִים.

גֶּשֶׁם עַל רֹאשִׁי רָטוֹב וְתַלְתַּלִּי.
בּוֹאוּ תַּחַבְרוּ אִתִּי.
רִאשׁוֹן בְּסֶפְּטֶמְבֶּר, הַלְוַאי גַּם אֵינוֹ אַחֲרוֹן,
כֵּן, אָנָּא אֵלִי, תַּעֲשֶׂה שֶׁיִּהְיֶה עוֹד גֶּשֶׁם הָמוֹן.

גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם בָּא,
בְּחַלּוֹנִי, מְעַט בְּמִרְפַּסְתִּי.
אַךְ הָעִקָּר, אֶת שְׂדוֹת הַנֶּגֶב מַרְטִיב לִי,
הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּבִיא אֶת הַבָּאִים עֲבוּרִי.
גֶּשֶׁם, שֵׁם. שֵׁם. שֵׁם...
רִאשׁוֹנִי,
אוֹתוֹ הַגִּתִּי,
וְהוּא הִפְתִּיעַ אוֹתִי.