גִּינָּתִי מִתְחַדֶּשֶׁת בִּפְרָחִים © רן גרין

קָנִיתִי פְּרָחִים,
לְגִינָּתִי שֶׁבְּאוּרִים.
בַּמִּשְׁתָּלָה,
בִּכְפַר עִידוּד.
פְּרָחִים בְּכָל מִינֵי צְבָעִים,
שָׁחֹר, צָהֹב מִגְוַן,
אֲדֻמִּים וּוְרֻדִּים גַּם.
וְיֵשׁ עוֹד, כַּמָּה צְבָעִים,
כְּדֵי לְרַעֲנֵן אֶת גּיִנָּתִי.
וּכְשֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר,
אֶשְׁטֹף בְּעֵינַי וְאֶתְעַנֵּג.
כָּךְ נָכוֹן לִי,
לִפְתֹּחַ אֶת יוֹמִי.