בֻּבּוֹת © רן גרין

בֻּבּוֹת עַל חוּט,
רוֹקְדוֹת וּמְקַפְּצוֹת.
מְדַלְּגוֹת,
לְמִשְׁמַע נְעִימָה.

מַפְעִילָה וּמַפְעִיל,
אוֹתָם מְנִיעִים.
אֲבָל אֵיךְ שׁוֹאֵל,
אוּדִי חֲמוּדִי.

בַּיָּדַיִם, בַּיָּדַיִם,
אוּדִי.
אָז, זֶה מָה שֶׁנִּקְרָא,
תֵּאַטְרוֹן בֻּבּוֹת?

אָכֵן,
אוּדִי חֲמוּדִי.
טוֹב, אוֹהֵב בֻּבּוֹת,
אוֹהֵב גַּם שׁוֹקוֹלָדָה וְסֻכָּרִיּוֹת חֲמוּצוֹת.

מָה, בְּיַחַד אוּדִי?
כֵּן, כָּכָה בָּא לִי.
הֵבַנְתִּי אוֹתְךָ אוּדִי,
גַּם הַבֻּבּוֹת מִבֵּינוֹת וְרוֹקְדוֹת עִם חוּטִים.

קְצָת מַזְכִּיר לִי,
תּוּתִים.
אָכֵן, לְבָנִים אוֹ אֲדֻמִּים?
אֲדֻמִּים וּמְתוּקִים.