בָּא לִי © רן גרין

לוּ אֵדַע מָה בָּא לִי,
בְּעוֹד: דַּקָּה, שָׁעָה, יְמָמָה, שָׁנָה וְעָשׂוֹר.
מְתַכְנֵן יוֹמִי,
מֵעַתָּה לְעוֹד שָׁעָה.
בָּא, בָּא, בָּא, לִי, לִי, לִי...

בָּא לִי לִרְשֹׁם שִׁירָה,
הִיא שֶׁמְּנִיעָה וּמַדְלִיקָה אֶת מֹחִי.
הִיא שֶׁנּוֹתֶנֶת בִּי כֹּחַ,
ל" נְתִינָה, יְצִירָה וְשִׁירָה.
בָּא, בָּא, בָּא, לִי, לִי, לִי...

אַתָּה הַשִּׁיר הַשֵּׁנִי בְּבֹקֶר שַׁבָּת שֶׁלִּי,
וְאַתָּה זוֹרֵם בְּעוֹרְקַי.
נוֹתֵן בִּי כֹּחַ וְעֹז,
לְהִתְגַּבֵּר עַל מִלְחָמוֹת וּמַחֲלוֹת.
כִּי, בָּא, בָּא, בָּא, לִי, לִי, לִי...

הֵיכָן אֶהְיֶה וְאֶצֹּר מָחָר,
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ!
תָּר אֲנִי בְּרַחֲבֵי הַמְּרַשֶּׁתֶת,
וְטֶרֶם מָצָאתִי.
כִּי, בָּא, בָּא, בָּא, לִי, לִי, לִי...

הֲיִי, תִּפְנֶה לֶאֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
אוֹ קְיִי, מִיַּד שׁוֹלֵחַ קְרִיאָה.
אֶתְמוֹל אֱלֹהִים חֲבֵרִי הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ,
אָנָּא, שְׁמוֹר עָלָיו שָׂם לְמַעְלָה.
כִּי, בָּא, בָּא, בָּא, לִי, לִי, לִי...

קִבַּלְתִּי פְּנִיָּתְךָ רָנִי,
הַמַּלְאָךְ שֶׁלִּי הַטּוֹב, כְּבָר מְטַפֵּל בּוֹ.
תּוֹדָה אֱלֹהִים,
וּמָה עַם בַּקָּשָׁתִי?
כִּי, בָּא, בָּא, בָּא, לִי, לִי, לִי...

תֵּעָזֵר נָא בְּסַבְלָנוּת,
הַשָּׁלִיחַ שֶׁלִּי עֲמַל עַל זֶה.
הֲיִי, חַבְּרִי קֹרִי,
אָמַר שֶׁגַּם אֲנִי שָׁלִיחַ שֶׁלְּךָ.
כִּי, בָּא, בָּא, בָּא, לִי, לִי, לִי...

וְכָךְ תָּם לוֹ שִׁירִי,
בְּרוֹגֵעַ, וּבִנְשִׁימָה טְהוֹרָה.
בְּשַׁלְוָה אֱלֹהִית,
וּבַחֲשִׁיבָה עַל הַנְּתִינָה הַבָּאָה.
כִּי, בָּא, בָּא, בָּא, לִי, לִי, לִי...