בָּא לְבִיקּוּר © רן גרין

עַד מְאֹד בְּמַעֲמַקֵּי לִבִּי.
לְבִיקּוּר שֶׁל,
לוּאִיס יְדִידִי.
בָּא, בָּא, בָּא לְבִיקּוּר...

אַלּוּף הַפִּיצוֹת לוּאִיס,
רַקְדָן בְּחֶסֶד, גַּם טַנְגּוֹ אַרְגֶּנְטִינָאִי.
וּשְׁנֵי חֲבֵרָיו,
צְבִיקָה וְקוּבָּה, נִרְגָּשִׁים גַּם.
בָּא, בָּא, בָּא לְבִיקּוּר...

וְהַשְּׁלִישִׁיָּה הַלֵּיצָנִית,
נוֹתְרָה מֵאָחוֹר, בַּכֶּלֶא בְּסִינַי.
וְאָנוּ שֶׁבָּנוּ הַבַּיְתָה לְאוּרִים,
בָּאוֹטוֹבּוּס, וּמַשְׁלִיכִים לֶאֱחֹר רִמּוֹנֵי עָשָׁן.
בָּא, בָּא, בָּא לְבִיקּוּר...

שִׂמְחָה גְּדוֹלָה אָז,
שִׂמְחָה עֲצוּמָה בַּחֲמִישִׁי.
רַק תַּעְטְפוּ אֶת לוּאִיס,
בְּרַכּוּת, בִּכְפָפוֹת שֶׁל מֶשִׁי.
בָּא, בָּא, בָּא לְבִיקּוּר...

גַּם שִׁירִי,
הוֹגֶה כָּמוֹנִי.
בּוֹאוּ נְקַוֶּה,
שֶׁכָּלַל תּוֹשָׁבֵי אוּרִים,
יְכַבְּדוּ אֶת רְגִישׁוּתוֹ שֶׁל לוּאִיס.
בָּא, בָּא, בָּא לְבִיקּוּר...